שאלות של הורים · גילאי 4–12 · ADHD · ביטחון הורי

הרגע קיבלנו אבחנה של ADHD. מה עושים קודם?

הורה שואלת באנונימיות

קיבלנו את האבחנה בשבוע שעבר. ADHD משולב, הוא בן 8. יש לי שתים-עשרה לשוניות פתוחות, שלושה ספרים בדרך, ובכיתי פעמיים. לכל אחד יש דעה. אני לא יודעת מה אני אמורה בכלל לעשות קודם.

קודם כול: תנשמי. שום דבר אצל הילד שלך לא השתנה בשבוע שעבר. פשוט קיבלת מפה טובה יותר של הילד שכבר יש לך.

אני זוכרת את התקופה הזו במשפחה שלי, ואני זוכרת כמה היא רועשת — העצות, הדעות, התחושה שאת כבר מפגרת מאחור. את לא מפגרת מאחור. יש לך שבועות, לא שעות.

מה האבחנה באמת נתנה לך

היא לא גזר דין על העתיד שלו, והיא לא תיאור של האופי שלו. היא הסבר לדפוס שאתם חיים איתו כבר הרבה זמן בלי שם.

המסגור הכי שימושי שאני מכירה: ADHD אינו מחסור בקשב. זהו קושי לווסת קשב — לנחות איתו איפה שצריך, ולהזיז אותו כשצריך. לכן אותו ילד יכול לאבד ארבעים דקות על דף חשבון ולהישאר נעול על לגו שלוש שעות. שניהם אותו מוח.

ברגע שרואים את זה ככה, "הוא היה יכול אם היה מתאמץ" מפסיק להיות הגיוני — ומפסיקים לבקש ממנו משהו שהוא עוד לא יכול לספק לפי דרישה.

שלושים הימים הראשונים

1. לספר לילד, בשפה פשוטה ובלי רחמים. ילדים בדרך כלל כבר יודעים שמשהו קשה להם יותר; השתיקה היא מה שמפחיד. משהו כמו: "למוח שלך יש כישרון להמציא רעיונות ולשים לב להכול. החלק שעוזר להתחיל דברים משעממים ולעצור דברים כיפיים עוד גדל. לזה קוראים ADHD. אנחנו הולכים ללמוד מה עוזר." בלי טרגדיה ובלי התנצלות.

2. לבחור מצב אחד לעבוד עליו. אחד בלבד. בקרים, או שיעורי בית, או שעת השינה, או השעה שאחרי בית הספר. לא ארבעתם. משפחות שמנסות לתקן הכול בבת אחת בדרך כלל לא משנות כלום.

3. לרשום שבועיים מה באמת קורה. מתי, איפה, מי היה שם, מה קרה בדיוק לפני, כמה זמן, מה עזר. היומן הזה שווה יותר מכל ספר ברשימה שלך — הוא מידע על הילד שלך, וכל איש מקצוע שתפגשי ירצה אותו.

4. לעדכן את בית הספר בכתב. מייל למורה וליועצת, עם האבחנה מצורפת, יוצר תיעוד מתוארך. בפלורידה אפשר גם לבקש בכתב לדעת אילו תמיכות קיימות ואיך מבקשים אותן — בקשה כזו מהורה מתחילה תהליך מוגדר.

5. לכתוב את השאלות לפני הפגישה הבאה. במיוחד לגבי תרופות, אם זה על השולחן. את לא חייבת להחליט שום דבר בחדר. שאלות סבירות: מה אנחנו מקווים שישתנה, איך נדע אם זה עובד, לאילו תופעות לוואי לשים לב, ומה קורה אם מחכים. ההחלטה הזו שייכת לך ולרופא — לא לאינטרנט.

6. לא לעשות מהפכה בחיים שלו. לא דיאטה חדשה, בית ספר חדש, טיפול חדש ולוח מדבקות חדש באותו חודש. לעולם לא תדעי מה עזר.

החלק שלא מזהירים אותך עליו

ייתכן שתרגישי אבל, ואז אשמה על שהרגשת אותו. זה נפוץ וזו לא בגידה. יש הורים שגם מזהים את עצמם באבחנה — גם זה שווה מחשבה, וזה עשוי להסביר הרבה על שנות בית הספר שלך.

מה שהכי חשוב בחודש הראשון הוא לא שיטה. זה שהילד שלך ישמע ממך שהוא לא מקולקל ולא עצלן — יש לו מוח שצריך ארגז כלים אחר, ואתם הולכים למצוא אותו יחד.

מתי לפנות הלאה

אם הוא נראה שקוע, מכונס, או אומר על עצמו דברים קשים מאז האבחנה — להביא את זה לרופא הילדים. ADHD מגיע לא פעם יחד עם חרדה או לקויות למידה, ואלה ראויים לתשומת לב משלהם ולא להיבלע בתוך תווית אחת.